בחורף 1902, אישה בשם מרי אנדרסון נסעה לניו יורק וגילתה שמזג האוויר הגרוע גרםנְהִיגָהאיטי מאוד.אז היא שלפה את המחברת שלה וציירה סקיצה: אמגב גומיבצד החיצוני שלשמשה קדמית, מחובר למנוף בתוך המכונית.
אנדרסון רשמה פטנט על ההמצאה שלה בשנה שלאחר מכן, אבל למעט אנשים היו מכוניות באותה תקופה, כך שההמצאה שלה לא משכה עניין רב.עשור לאחר מכן, כאשר דגם T של הנרי פורד הביא מכוניות למיינסטרים, "של אנדרסון"מנקה חלונות" נשכח.
ואז ג'ון אושי ניסה שוב.אושיי מצא תוצרת מקומית המופעלת באופן ידנימגב לרכבשנקרא גומי גשם.באותה תקופה, השמשה הקדמית הייתה מחולקת לחלקים עליונים ותחתונים, והגומי גשםהחליקו לאורך הרווח בין שתי פיסות הזכוכית.לאחר מכן הקים חברה כדי לקדם אותו.
בעוד שהמכשיר דרש מהנהג לתפעל את דבק הגשם ביד אחת ואת ההגה ביד השנייה - הוא הפך במהרה לציוד סטנדרטי במכוניות אמריקאיות.החברה של אושיי, שבסופו של דבר נקראה טריקו, שלטה במהרהלהב מגבשׁוּק.
במהלך השנים,מגביםהומצאו מחדש שוב ושוב בתגובה לשינויים בעיצוב השמשה הקדמית.אבל הרעיון הבסיסי הוא עדיין מה שאנדרסון שרטט בחשמלית בניו יורק ב-1902.
כפי שניסחה זאת מודעה מוקדמת אחת למגבי שמשות: "חזון ברורמונע תאונות ועושהנהיגה קלה יותר."
זמן פרסום: נובמבר-10-2023